פרק 7 - זהבה (גניה) שמיר
זהבה שמיר, שמכוּנה בביתי גניוש, עברה דברים רבים בתשעים שנותיה. אי אפשר להסביר איך בדיוק זה קרה, אבל בכל תחנה מתחנות חייה היא מצאה את עצמה תומכת באחרים. גם כשנשארה רק עם אביה, גם כשנטרפה דעתה של גברת פְרֶנְקְלוֹבָה, גם כשעלתה לארץ וסייעה לעולים חדשים, למתמודדי נפש, לנערות שהיו צריכות לידן מישהי כמוה. את גטו ורשה, את ברגן בלזן ואת בית היתומים בבלנקנזה היא הכניסה לחדר הטיפולים, ובזכות זה – ולא למרות זה – אף אחד לא יכול היה לשכוח את האחות גניה, שלא חששה לחשוף פגיעוּת ותעצומות-נפש כאחד.
